Vayedaber

Eirouvine

Daf 34a

משנה: נוֹתְנִין קַרְפֵּף לָעִיר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא אָֽמְרוּ בַקַּרְפֵּף אֶלָּא בְבֵין שְׁתֵּי עֲייָרוֹת אִם יֵשׁ לָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים וְלָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים עוֹשֶׂה קִרְפּוף לִשְׁתֵּיהֶן לִהְיוֹת כְּאֶחָת. וְכֵן שְׁלֹשָׁה כְפָרִים הַמְּשׁוּלָּשִׁים אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנֵיהֶן הַחִיצוֹנִים 34a מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת וּשְׁלִישׁ עָשָׂה הָאֶמְצָעִי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹת אֶחָד׃

Traduction

On attribue à la ville un parc supplémentaire de 70 coudées 1/2, dit R. Meir; les autres sages ne l’ajoutent qu’entre 2 villes, c.-à-d. si chacune n’a devant elle qu’un espace d’un peu plus de 70 coudées, on les considère tous 2 comme additions des villes, de façon à ce qu’elles ne forment qu’un emplacement en total. De même, si 3 village sont disposés en triangle et qu’entre les 2 extrêmes, il y ait seulement un espace de 141 coudées 1/3, on suppose celui du milieu comme intercalé, de façon à ce que tous 3 soient unis.

Pnei Moshe non traduit

מתני' נותנין קרפף לעיר. הבא למדוד תחומי העיר מניח הוא כשיעור קרפף לעיר שהוא שבעים אמה ושיריים כדתנן לעיל בפ''ב ומשם הוא מתחיל למדוד אלפים אמה:

דברי ר' מאיר. כדאמר בגמרא דדרש מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב אמרה תורה תן לה חוצה שהוא שיעור קרפף ואח''כ מדוד התחומין:

וחכ''א לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות. דדרשי מקיר העיר דמשמע שיש עוד קיר עיר הסמוכה לה אז נותן חוצה לזו ולזו:

אם יש לזו וכו'. כלומר אם יש ביניהן קמ''א אמה ושליש שזהו כדי ליתן שבעים אמה ושירים לזו ושבעים ושירים לזו. לפי שהשירים הן שני שלישים עושה זה הקרפף המחובר לחבירו את שתי העיירות להיות נחשבין כעיר אחת ונמצאת כל העיר מהן מהלכת את כל העיר השנייה וחוצה לה אלפים אמה והלכה כחכמים:

וכן שלשה כפרים המשולשים. בגמרא קאמר לא שהן משולשין ממש בשורה אחת אלא שהאמצעי עומד כנגד האויר שבין שנים החיצוני' כחצובה זו שיש לה שלשה רגלים:

אם יש בין שנים החיצונים וכו'. כלומר אם יש אויר בין שני החיצונים כדי להתמלאו' האמצעי ולהיות אויר הנשאר בין האמצעי ולהחיצונים מכאן ומכאן מאה וארבעים ואחת ושליש דהיינו שתי קרפיפות לשתיהן אמרינן רואין כאלו האמצעי הוא נתון ביניהן והרי כולן אחת והיוצא מאחת מהן לילך דרך אחת מחברותיה מודד אלפים מחומת חבירתה ולחוץ ואם רבה האויר ביניהן יותר מכאן לא אמרינן רואין וכמה יהיה בין האמצעית להחיצונות אלפים אמה שיכולין לבא מן החיצונות להאמצעית ומן האמצעית להחיצונות בלא עירוב ואם רחוקה יותר מכן לא אמרינן רואין:

הלכה: פיס'. נוֹתְנִין קַרְפֵּף לָעִיר כול'. רַב חוּנָה בְשֵׁם. רִבִּי מֵאִיר וְרַבָּנִין מִקְרָא אֶחָד דּוֹרְשִׁין. רִבִּי מֵאִיר דָּרַשׁ. מִקִּ֤יר הָעִיר֙. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וָח֔וּצָה. מִיכָּן שֶׁנּוֹתְנִין קַרְפֵּף לָעִיר. רַבָּנִין דּוֹרְשִׁין וָח֔וּצָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר מִקִּ֤יר הָעִיר֙. אֶלָּא מִיכָּן (שֶׁאֵין) [שֶׁ]נּוֹתְנִין קַרְפֵּף לָעִיר. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁנּוֹתְנִין קַרְפֵּף לָעִיר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אָבּוּנָה רִבִּי נָחוּם בָשֵׁם שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא. סְלָקַת מַתְנִיתָא.

Traduction

R. Houna dit au nom de Rav que R. Meir et les autres sages interprètent diversement le même texte biblique: le 1er déduit de ce qu’il est écrit d’abord (Nb 35, 4): depuis le mur de la ville, que le terme explétif suivant et au dehors indique l’attribution d’un parc supplémentaire à la ville, dans tous les cas. Les autres sages déclarent explétif, non ce dernier terme, mais celui de mur; d’où ils déduisent l’admission d’un supplément, avant de commencer à mesurer, lorsqu’il y a un autre mur de ville dans le voisinage. Ceci prouve qu’en cas d’addition d’un peu plus de 70 coudées à chacune, on suppose un parc supplémentaire à chaque ville. R. Jacob b. Aha, ou R. Abouna, ou R. Nahoum au nom de Samuel b. Aba, dit qu’à cette solution s’arrête l’explication de toute la Mishna.

Pnei Moshe non traduit

גמ' רב הונא בשם רב רבי מאיר ורבנן מקרא אחד דורשין וכו'. כדפרישית במתני' דרבי מאיר דריש וחוצה הוא מיותר אלא ליתן קרפף לעיר לעולם ורבנן דרשי מקיר העיר מיותר דהוה ליה למיכתב מהעיר וחוצה אלא מכאן שנותנין קרפף לעיר כלומר כשיש עוד קיר של עיר הסמוכה לה:

הדא אמרה שנותנין קרפף לעיר. על סיומא דלישנא דמתני' קאי דקתני אם יש לזו שבעים ושיריים ולזו שבעים ישיריים א''כ משמע שנותנין קרפף לכל עיר ועיר משתיהן:

סלקת מתניתא. כלומר בהכי סלקת פירושא דכולה מתניתא:

Eirouvine

Daf 34b

משנה: אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה לֹא פָחוֹת וְלֹא יֶתֶר. וְלֹא יִמּוֹד אֶלָּא כְנֶגֶד לִבּוֹ. הָיָה מוֹדֵד הִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדַר מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִּדָּתוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ לַתְּחוּם. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, בָּזוֹ אָמַר רִבִּי דוֹסִתַי בֵּי רִבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים׃

Traduction

On ne mesure les limites shabatiques qu’avec des cordes de 50 coudées, n’ayant ni plus ni moins, et tous mesureront en tenant la corde contre le cœur (pour l’uniformité). Si le mesurage passe par un vallon profond, ou sur un monceau élevé de pierres (ce qui nuit à l’exactitude du compte), on tire sur ces espaces des lignes droites (en pensée), en les englobant dans le métrage; si le métreur arrive à un monticule, il agit de même, à condition de ne pas dépasser les limites shabatiques. S’il n’est pas possible au géomètre d’opérer ce nivelage, ce sera le cas où R. Dustaï b. Yanaï a dit au nom de R. Meir avoir entendu que l’on est censé percer la montagne pour en connaître le diamètre.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין מודדין. התחומין אלא בחבל של חמשים אמה ובחבל של פשתן כדי שיכול למדוד יפה:

לא פחות. מזה לפי שכשהחבל קצר יכול הוא למתחו הרבה ומאריך במדה. ולא יותר מחמשים שכשהיא ארוך הרבה נכפל באמצעיתו מחמת כבדו ומתקצר המדה ונפסד:

ולא ימוד אלא כנגד לבו. קבעו לו חכמים מקום זה להשים ראש החבל כנגדו שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומין מתמעטין:

היה מודד והגיע לגיא. עמוק ורחבו חמשים אמה. או לגדר שהוא חומת אבנים שנפלה ונעשה גל גבוה ומשופע ובני אדם מהלכין עליו:

מבליעו. באותו חבל של חמשים משפתו אל שפתו ואף על פי שיש במדרונו יותר מאלפים אמה אין אומרים תעלה מדת מדרונו למדת התחום אלא יעמוד אחד על שפתו מכאן ואחד על שפתו מכאן ומבליע מדרונו בחבל אחד ודוקא שיהיה בעמקו פחות מארבע אלפים והוא ששיפוע מדרונו הוא כל כך שחוט המשקולת יורד כנגדו שאז אינו ראוי להוליך ולהשתמש בו אבל אם אין חוט המשקולת יורד כנגדו אינו מבליעו אלא א''כ היה עמקו אלפים או פחות מכאן וכיצד יעשה בהבלעת הגדר זוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועץ אחד כנגדו בשפתו מזה ומותח החבל מזה לזה:

וחוזר למדתו. בגמרא קאמר מדקתני חוזר למדתו משמע שאם היה רחבו כנגד העיר יותר מחמשים ואינו יכול להבליעו בחבל ובאחד מראשיו שלא כנגד העיר יכול הוא להבליעו הולך לשם ומבליעו וצופה משם ומודד והולך משפתו והלאה עד כנגד המקום שכלה בו רוחב הגיא כנגד העיר וחוזר למדתו כנגד העיר ומשלים מדת התחום:

הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו. ודוקא שאינו זקוף הרבה אלא משופע שבמשך חמש אמות אינו מתלקט גבהו אלא עשרה טפחים אבל אם הוא זקוף כל כך עד שבתוך משך ארבע אמות מתלקט גבהו עשרה טפחים אין דינו בהבלעה אלא אומדו בלבד והולך לו:

ובלבד שלא יצא חוץ לתחום. כשהולך המודד להבליע ההר או הגיא לא יצא חוץ לתחום למקום שהוא יכול להבליעו וכדי שיחזור אח''כ למדתו כנגד העיר וטעמא משום גזירה מפני העוברים ורואין אותו מודד והולך שם יאמרו מדת תחומי העיר באה לכאן:

אם אינו יכול להבליעו. כלל כגון שהיה רחבו יותר מחמשים אמה:

בזו אמר ר' דוסתאי בשם רבי מאיר שאמר שמעתי שמקדרין בהרים. מקדרין לשון נוקבין הוא שרואין כאלו נוקבין אותן ומודדין דרך הנקב למעט מדת המדרון וכיצד עושין אוחזין שנים חבל של ארבע אמות והעליון אוחז קצתו מכנגד מרגלותיו והתחתון אוחז בקצה השני כנגד לבו וחוזר העליון לעמוד במקום התחתון והתחתון יורד ומרחיק ממנו מדת החבל וכן מתגלגלין והולכין עד שמודדין את כולו ונמצא שמתמעט המדרון של כל ד' ד' אמות חצי קומת אדם והלכה כר' דוסתאי ובזו דקאמר למעוטי בעיר מקלט ועגלה ערופה שמודדין לעיר הקרובה ואין מקדרין בהן לפי שהן מדאורייתא ואע''ג דר''מ סבירא ליה תחומין דאורייתא כדאמר לעיל בפרק בכל מערבין התם דידיה והכא דרביה דקאמר שמעתי:

הלכה: פיס' אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְחֶבֶל שֶׁלְחֲמִשִּׁים אַמָּה כול'. כַּמָּה הִיא מִידַּת הַתְּחוּם. אַרְבָּעִים חֲבָלִים. לֹא פָחוֹת שֶׁהוּא נִמְתַּח וְנִשְׂכַּר. וְלֹא יֶתֶר. שֶׁהוּא נִקְמַז וּמַפְסִיד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוֹדֵד בְּחֶבֶל שֶׁלְפִּשְׁתָּן. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּחֶבֶל שֶׁלְשַׁלְשֶׁלֶת. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּחֶבֶל שֶׁלְאַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹשׁוּעַ. אֵין לָךְ מִידָּה שֶׁלְאֱמֶת אֶלָּא שַׁלְשֶׁ[לֶ]ת. אֲבָל מַה אֶעֱשֶׂה וְכָתוּב בַּנְּבִיאִים חֲבָלִים וּפְתִיל פִּשְׁתִּ֥ים בְּיָד֖וֹ וּקְנֵ֣ה הַמִּידָּה.

Traduction

La mesure de la limite shabatique équivaut à 40 cordes (40X50=2000): chacune n’aura pas moins de 50 c., car en la tendant on arriverait à un petit excédant; ni plus, car la lourdeur provoquant des plis motiverait une diminution de la mesure. Selon les uns, la corde à mesurer sera de chanvre; selon d’autres, en chaînons de fer; selon d’autres enfin, la corde aura 4 coudées. Certes, dit R. Josué, cette dernière est la plus parfaite (ne pouvant ni se rétrécir, ni se détendre); seulement il faut reconnaître qu’il y avait jadis d’autres cordes, comme il est dit dans les Prophètes (Ez 40, 3): il avait un cordon de lin à la main et une canne pour mesurer.

Pnei Moshe non traduit

גמ' כמה הוא מידת התחום ארבעים חבלים. של חמשים חמשים שהן אלפים אמה:

לא פחות. מחמשים לפי שכל שהחבל פחות מכאן הוא נמתח ונשכר במדה ויהיה יותר מאלפים ולא יותר מחמשים שהוא נקמז ונכווץ ומפסיד את המדה מאלפים:

בחבל של שלש לח. כלומר שהוא בגדיל שלש ונגדל כשהוא לח שאז הוא חזק ביותר:

ואית תניי תני בחבל של ד' אמות. מודדין ופליג אמתני':

אין לך מדה של אמת. שא''א לטעות במדידה אלא שלש והוא שלשלת של ברזל אבל מה אעשה שמצינו כתיב בנביאים מדה של חבלים ושל קנה בזכרי' כתיב והנה איש ובידו חבל מדה וביחזקאל כתיב והנה איש מראהו כמראה נחשת ופתיל פשתים בידו וקנה המדה:

פיס'. וְכֵן שְׁלֹשָׁה כְפָרִים הַמְּשׁוּלָּשִׁים כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר. בָּעֲשׂוּיִים שׁוּרָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר. בָּעֲשׂוּיִים צוֹבָה. הַיידֶנּוּ אֶמְצָעִי. נִיחָא מָאן דָּמַר. בָּעֲשׂוּיִים שׁוּרָה. הַהֶנּוּ אֶמְצָעִי. מָאן דָּמַר. בָּעֲשׂוּיִים צוֹבָה. הַיידֶנּוּ אֶמְצָעִי. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אֲחוֹי דְּרִבִּי בֶּרֶכְיָה. אִין תִּמְשַׁח מִן הָהֵן. הַהֶנּוּ אֶמְצָעִי. אִין תִּמְשַׁח מִן הָהֵן. הַהֶנּוּ אֶמְצָעִי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנַנְיָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא הָאֶמְצָעִי מוּפְלַג יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם אַמָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קַשְׁייָתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. תַּנִּינָן. אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנֵיהֶן הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת וּשְׁלִישׁ עָשָׂה הָאֶמְצָעִי שְׁלָשְׁתָּן. לְהַתִּיר שְׁנֵי הַחִיצוֹנִים. הָיוּ שְׁנַיִם. הָאֶמְצָעִי מָהוּ שֵׁיִּדּוֹן לְכָאן וּלְכָאן. 34b מַה צְרִיכָה לֵהּ. בְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם מְהַלְּכִין. אֲבַל אִם הָיָה הָאֶחָד מְחַלִּךְ נִידּוֹן לְכָאן וּלְכָאן.

Traduction

De même, si 3 villages sont disposés triplement'', est-il dit, etc. On entend par là, selon Samuel, qu’ils sont tous 3 en une ligne; selon Bar-Kappara, on les suppose en triangle. -Mais, selon ce dernier, quel serait le médiale? On conçoit un village du milieu s’ils sont tous 3 en une seule ligne; mais comment le supposer dans la disposition admise par R. aqiba? -On admet, répond R. Samuel frère de R. Berakhia, que l’on est censé tirer une ligne du 1er au 2e, et qu’alors le 3e peut y entrer; en n’ayant qu’un espace vide de 141 coudées 1/3, on le suppose intercalé. Toutefois, dit R. Jacob b. Aha, ou R. Yossa au nom de R. Hanania, il ne faut pas que celui du milieu soit distant des autres à plus de 2000 coudées. R. Yossa dit avoir demandé devant R. Jacob b. Aha: puisque la Mishna dit qu’au cas où entre les deux extrêmes il y a seulement un espace de 141 coudées 1/3, on suppose celui du milieu intercalé, de façon à permettre tous les 3; celui du milieu pourra-t-il être joint à 2 autres qui se trouveraient aux 2 bouts (ainsi:.: )? La question n’est posée que s’il y a 2 personnes, dont l’une part des villages situés d’un côté, et l’autre part de ceux de l’autre côté; mais si une seule personne marche, il est clair que cet endroit est considéré comme joint au but, et il est permis d’y aller.

Pnei Moshe non traduit

וכן ג' כפרים וכו' שמואל אמר בעשויין שירה. שעומדין בשורה אחת ומשולשין ממש:

בעשויים צובה. לא משולשים ממש אלא עשויים כחצובה זו שיש לה ג' רגלים והשלישי כנגד האויר שבין השנים כדפרישית במתני'. ופריך היידנו אמצעי איזהו נקרא אמצעי להאי מ''ד דניחא למ''ד בעשויים שורה ההנו אמצעי היינו האמצעי שהוא בין שנים החיצונים אלא למ''ד בעשויים כחציבה איזהו האמצעי שהרי אתה מוצא כל אחד מהשלשה הוא נגד האויר שבין השנים:

אמר ר' שמואל אתוי דר' ברכיה. אין הכי נמי שאם תמדוד מן ההן השנים ההנו זהו השלישי שהוא נגד אוירן הוא האמצעי ואם תמדוד מן ההן השנים אחרים ההנו אמצעי זה שעומד נגד אוירן ואנן הכי קאמרינן כל היכא שתמצא שהשלישי העומד כנגד אויר השתים ואלו אתה מטיל אותו יבין שתיהן יהיה בין החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש עשה האמצעי הזה את שלשתן להיות כאחת:

ובלבד שלא יהא האמצעי מופלג מן החיצונים יותר מאלפים אמה בכדי שיהו יכולין להלך מכאן לכאן בלא עירוב:

קשייתה. הקשיתי ושאלתי הדבר הזה קומי רבי יעקב דאנן תנינן אם יש בין שנים החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש עושה האמצעי שלשתן כאחת ולהתיר שנים החיצונים ג''כ עמו ולא שמעינן מזה אלא דווקא שיש בין ב' החיצונים כשיעור שתי קרפיפות ולא יותר:

היו שנים האמצעי מהו שידין לכאן ולכאן. כלומר אם בין שנים החיצונים יש שני פעמים מאה וארבעים ואחת ושליש שהן רפ''ג פחות שליש וכשאתה רואה כאילו האמצעי הוא ביניהן יהיה בין האמצעי לבין כל אחד מהחיצונים קמ''א ושליש אם כן שנים החיצונים לא קא מיבעיא לי שאינן נחשבים כאחת לפי שיש ביניהם כפול מכשיעור אלא האמצעי מהו שידין לכאן ולכאן לאיזה מן החיצונים שירצה שהרי בינו ובין כל אחד מהחיצונים אין כאן אלא קמ''א ושליש וכדמסיק להבעיא בהי גוונא קא מיבעיא ליה:

מה צריכה לה בשהיו שנים מהלכין. כלומר ובמה הוא דמספקא ליה בהבעיא בשהיו שנים מעיר האמצעית מהלכין ואחד מהן רוצה לילך לאחת מן החיצונות לכאן והשני רוצה לילך לאחד מן החיצונות לכאן דבהא איכא למימר מכיון שהאחד דעתו להיות נמשך לרוח זה לכאן שוב אין השני שהוא גם כן מאותו עיר האמצעית יכול למשוך עצמו לרוח אחרת לכאן או דילמא שאע''פ ששניהם מעיר אחת יכול זה להיות נמשך לכאן וזה לכאן והאי הוא דמספקא ליה לר' יסא:

אבל אם היה אחד מהלך. בהא לא מספקא ליה כלל שבודאי נידון הוא לכאן ולכאן כלומר לכאן או לכאן לאיזה רוח שירצה ילך שהרי אין בינו לבין כל אחד מהחיצונים אלא קמ''א ושליש ויכול הוא לברור רוח אחד מהן ומהלך לאחת מעיר החיצונה ומשם הוא מודד תחומו אלפים אמה חוצה לה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source